כשמזכירים "איי אנדמן", הרוב חושב על חופים. מים בגוון שנראה לא אמיתי, ג'ונגל צפוף, ואולי גלים. זה נכון. אבל מתחת לכל זה: שבטים שלא ראו אירופאי עד המאה ה-19, כלא בריטי ששבר לוחמי חופש, כיבוש יפני שהותיר אלפי הרוגים. לא הרבה מקומות בעולם מכילים את כל זה יחד.
שורשים פרהיסטוריים: 60,000 שנה של בידוד
איי אנדמן אינם אי גילוי חדש. לפי מחקרים גנטיים ואנתרופולוגיים שפורסמו בשנים האחרונות, האדם הגיע לאיים לפני יותר מ-60,000 שנה. זה עוד לפני שהאדם המודרני כבש את מרבית אירופה. הם היו חלק מהגל הראשון של היציאה מאפריקה, שעקב אחרי קו החוף של האוקיינוס ההודי מזרחה.
הבידוד הגאוגרפי עשה את שלו. במשך עשרות אלפי שנים, ארבעה שבטים ילידיים עיקריים פיתחו שפות, תרבויות ואורחות חיים שונים לחלוטין זה מזה, ושונים לחלוטין מכל דבר שהתפתח ביבשת. האנדמניים הגדולים, האונגה, הג'אראווה והסנטינלאים. ארבע קבוצות שגם ביניהן אין שפה משותפת.
ידעתם? השבטים הילידיים של אנדמן מדברים בשפות שאינן קשורות לאף שפה ידועה אחרת בעולם. הבלשנים מגדירים אותן כ"שפות מבודדות". עדות לאלפי שנות פיתוח עצמאי מוחלט.
האנדמניים הגדולים היו פעם הקבוצה הגדולה. היום הם קומץ של פחות מ-60 בני אדם, שרידי אוכלוסייה שנהרסה בעיקר בגלל המגע עם המתיישבים הבריטיים במאה ה-19. האונגה, שחיים כיום בשמורה מוגנת על אי Little Andaman (בדיוק האי שבו Surfing Andaman פועלת), ירדו אף הם לכמה מאות בני אדם. הג'אראווה היו עוינים מאוד לכל מגע עם העולם החיצוני עד שנות ה-90, ואז התחיל שינוי הדרגתי ורגיש.
האי שאמר "לא" לעולם: הסנטינלאים
ואז יש את הסנטינלאים. אי צפון סנטינל הוא המקום המאוכלס המבודד ביותר על פני כדור הארץ. מאות שנים, ואולי אלפים, תושביו דחו כל ניסיון ליצור קשר. לא בכוח פוליטי, לא בעסקאות מסחר, לא בהצגת מתנות. פשוט: "לא."
הממשלה ההודית, שהבינה את הרגישות של המצב, הכריזה על איסור גישה מוחלט לאי ולמימיו בטווח של 5 ק"מ. ב-2018, ג'ון אלן צ'או (מיסיונר אמריקאי בן 27 עם אמונה חזקה ותוכנית גרועה) הצליח להגיע לחוף האי בסירת דייגים מושכרת. הוא ניסה לבשר את הבשורה. הסנטינלאים הרגו אותו.
אפשר לקרוא לזה טרגדיה. אפשר לקרוא לזה בחירה שצריך לכבד. הממשלה ההודית בחרה שלא לנסות לאחזר את גופתו, כדי לא לסכן חיי אדם נוספים. ההחלטה הזו, בפשטותה, אמרה יותר מכל הצהרה רשמית: הגבול הזה עומד.
הסנטינלאים הם לא "פרימיטיביים". הם בני אדם שעשו בחירה מודעת לחיות בדרכם שלהם. אנחנו לא יכולים לדעת אם הם "מאושרים" פחות מאיתנו.
ההגירה האסייתית: כשהנוודים הימיים הגיעו
הסנטינלאים ממשיכים לדחות את העולם. קבוצות אחרות כן הגיעו לאיים, לא בכוח אלא בסירות. מאות שנים לאחר ההתיישבות הפלאוליתית הראשונה, הגיעו לאזור גלים של עמים מדרום-מזרח אסיה. הניקובריים — תושבי איי ניקובר הסמוכים — הגיעו כנראה ממלזיה ואינדונזיה של היום. הם פיתחו קשרי מסחר עם מלחים בורמזים, מלים ותאילנדים.
המגע עם אנשי הים הללו לא היה תמיד שלוו. פיראטים מלים שלטו בנתיבי המסחר בין המפרץ הבנגלי לדרום-מזרח אסיה, ואיי אנדמן היו לעיתים תחנת עצירה, בכפייה, לאוניות שנסחפו. חלק מהמלחים שניצלו ממחרוזות הפיראטים מצאו את עצמם תקועים על איים שהתושבים הילידיים שלהם לא ממש שמחו לקבלם.
הכיבוש הבריטי: מגן העדן לגהינום
ב-1857 פרץ מרד הסיפאים: קצינים הודים שמרדו בשלטון הבריטי. המרד דוכא, אבל בריטניה הייתה צריכה מקום לשלוח את אלפי האסירים הפוליטיים שנתפסו. הפתרון: איי אנדמן. שנה לאחר המרד, ב-1858, נוסדה מושבת הענישה.
המקום קיבל את הכינוי "הגהינום השחור". ובצדק. התנאים היו קשים להפליא: חום טרופי, מחלות, עבודות פרך. הכלא הסלולרי, שנבנה בין השנים 1896 ו-1906, הוא הסמל הכי חזק לתקופה זו. 693 תאים בסגנון צינה מוחלטת: כל אסיר בתא נפרד, ללא קשר עם האחרים. לוחמי חירות הודים כינו אותו "קאלה פאני", שפירושה "מי שחורים". שם שמסמל בתרבות ההינדית גולה בלתי ניתנת לשיבה.
הכלא הסלולרי כיום הוא מוזיאון לאומי ואתר עלייה לרגל. בכל ערב מוצג שם מופע אור-וצליל המספר את סיפוריהם של לוחמי החירות שנכלאו שם. אם מגיעים לפורט בלייר, זה ביקור חובה.
מלחמת העולם השנייה: הכיבוש היפני
במרץ 1942, חודשים ספורים אחרי פרל הארבור, כבשה יפן את איי אנדמן. הבריטים הסתגרו בלי להילחם, ו-3,000 חיילים יפנים נכנסו לפורט בלייר. מה שבא אחר כך היה שנות אימה.
השלטון היפני טיפל בתושבים המקומיים בחשד מתמיד. כל מי שנחשד בשיתוף פעולה עם הבריטים עמד בסיכון. תיעוד היסטורי מראה מעשי אכזריות שיטתיים: עינויים, הוצאות להורג המוניות, ניסויים רפואיים. כ-1,000 אנשים נורו בחוף ראס כרג, כולל דייגים מקומיים שלא ידעו דבר על פוליטיקה. החוף נודע מאז בכינוי "חוף שדות הגולגלות".
ב-1945, כשהאמריקאים הטילו את הפצצות האטומיות על יפן, הבריטים חזרו לאנדמן. הם מצאו אוכלוסייה רעבה, שבורה, ושסועה.
עצמאות ועידן חדש: מ-1947 עד היום
ב-1947, עם עצמאות הודו, הפכו איי אנדמן לשטח הודי. זה היה שינוי שלטון, לא בהכרח שינוי שיטה. בתחילה ממשיכה הייתה מושבת אסירים, עד שהרשויות ההודיות סגרו אותה ב-1948. בשנות ה-50 וה-60 הגיעו גלים של מהגרים מהיבשת ההודית. אחרי מלחמת 1971, שיצרה את בנגלדש, גם פליטים בנגלדשים הגיעו. האוכלוסייה גדלה בהדרגה ל-400,000 איש. מגוון אתני ודתי יוצא דופן, שחי בצפיפות יחסית על שטח קטן.
הממשלה ההודית הנהיגה מדיניות זהירה כלפי הילידים: שמורות מוגנות, איסורי כניסה, ניסיונות זהירים של "קשר ידידותי" עם חלק מהשבטים. ב-2018 בוטל ה-RAP (הRestricted Area Permit) שחייב תיירים זרים לקבל אישור מיוחד. פתיחת השערים האיצה את התיירות, אבל שמרה על ההגבלות החמורות הנוגעות לאזורי השבטים.
גלישה באיי אנדמן: ה"קצה" שנפתח
ב-Surfing Andaman אנחנו מבססים את המסעות שלנו ב-Little Andaman, האי שנמצא בקצה הדרומי של הארכיפלג. השכן מהצד הדרומי הוא שמורת האונגה, סגורה לחלוטין לתיירים. לא מסיבות בירוקרטיות. מסיבות שמובנות לכל מי שקרא עד כאן.
הגלים מגיעים ישר מהאוקיינוס ההודי הפתוח. הריפים לא ראו גולש. הליינאפים ריקים. הסיבה פשוטה: האיים היו סגורים לתיירים עד 2018, ומה שדורש סירה בים פתוח ממשיך לסנן את רוב האנשים ממילא.